עוצמתה של הבצורת הכבדה ניכרת לא רק בפגיעה באזורי היישוב, אלא גם בסבלן של חיות הבר, מצב המהווה עונש מאת ה' על חטאי העם ומיועד לשמש להם אות ומופת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
וּפְרָאִים, שהם חמורי הבר הנודדים במדבר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה למקומות גבוהים, הרים או גבעות. הפראים עולים למקומות אלו כדי להשקיף למרחוק, בתקווה למצוא אזורי מרעה [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה שְׁפָיִם כפלגי מים ונחלים [רש"י].
מתוך מצוקתם, הפראים שָׁאֲפוּ רוּחַ. הפרשנים מציעים מספר זוויות לפעולה זו: יש המסבירים כי מתוך ריצתם המהירה בחיפוש אחר מזון, הם מתנשפים ושואפים אוויר בחוזקה [מצודת דוד]. אחרים מסבירים שהם עומדים במקום הגבוה ושואפים את האוויר בניסיון להריח ולאתר מקור של רטיבות או עשב [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המבארים כי שאיפת האוויר מבטאת את הריקנות המוחלטת, מכיוון שאין להם שום עשב לאכול, הדבר היחיד שנותר להם להכניס לגופם ולהפיק ממנו הנאה כלשהי הוא האוויר עצמו [רד"ק, מלבי"ם].
הם נמשלים לתַּנִּים. הפרשנים מסבירים שהתנים הם יצורים בעלי ריאות גדולות, שטבעם לשאוף אוויר רב לתוכם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אולם, יש המפרשים כי הכוונה כאן היא למין של נחש [מצודת ציון].
בסופו של דבר, כָּלוּ עֵינֵיהֶם. ביטוי מקראי זה מתאר ציפייה ממושכת לדבר שלא ניתן להשיגו. הם מביטים למרחוק, מצפים עד בוש למצוא מזון, אך מתאכזבים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת כה קשה עד שאין בנמצא אפילו צמח אחד [מלבי"ם]. הרד"ק מדגיש כי המראה של חיות המדבר הסובלות מרעב, בעוד שבארצות אחרות הגויים נהנים משובע, נועד להמחיש את ההשגחה ולהוות אות לעונשם של ישראל.