תארו לעצמכם חיה שמסתובבת במדבר, רעבה וצמאה, ומחפשת בכל מקום משהו קטן לאכול. כשיש בצורת קשה ואין גשם, לא רק בני האדם סובלים, אלא גם חיות הבר. המצב הקשה הזה הוא בעצם סימן שמגיע מאת ה' לעם ישראל בגלל המעשים שלהם, כדי לעורר אותם לחשוב ולתקן את דרכם.
הנביא מספר לנו על הוּפְרָאִים, שהם חמורי בר שנודדים במדבר. החמורים האלה עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם, כלומר, הם טיפסו ונעמדו על מקומות גבוהים כמו הרים או גבעות. הם עלו לשם כדי שיוכלו להסתכל למרחוק ולקוות שאולי משם הם יראו אזור עם אוכל. כשהם עמדו שם למעלה, הם שָׁאֲפוּ רוּחַ. הם שאפו את האוויר חזק וניסו להריח ממרחק אם יש איפשהו קצת רטיבות או אוכל. הם עשו את זה כַּתַּנִּים, שהם חיות עם ריאות גדולות שרגילות לשאוף הרבה אוויר פנימה.
אבל למרות כל המאמץ שלהם, כָּלוּ עֵינֵיהֶם. זה אומר שהם הסתכלו והסתכלו במשך המון זמן, ציפו למצוא משהו, אבל בסוף התאכזבו מאוד, כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת הייתה כל כך חמורה, עד שלא נשאר אפילו צמח אחד קטן. המראה העצוב של החיות הרעבות נועד לגרום לעם ישראל לראות את התוצאות של המעשים שלהם, להבין את הרמז מאת ה', ולחזור לדרך טובה יותר.