הציווי האלוהי מורה לנביא לחדול מניסיונותיו לעורר רחמים על העם, תוך התמקדות מדויקת באופי התפילה. ה׳ אוסר על ירמיהו להתפלל לטובה, כלומר לבקש שייטיב עמהם [מצודת דוד].
הדגשה זו על תפילה "לטובה" אינה מקרית. מחד גיסא, היא עומדת בניגוד לתפילות אחרות של ירמיהו. בעבר, כאשר אנשים מהעם ביקשו להורגו, הנביא התפלל לרעתם וביקש מה׳ שינקום בהם ויקדיש אותם להריגה. על רקע תפילות אלו לרעה, ה׳ מבהיר לו כעת שלא יתפלל עליהם לטובה [רד"ק].
מאידך גיסא, המילה לטובה חושפת את אופי העונש הצפוי ואת ההשגחה האלוהית. ישנו הבדל בין עונש הבא כתוצאה מ"הסתרת פנים" – מצב שבו ה׳ מסיר את השגחתו והרעה באה מאליה, לבין עונש אקטיבי וישיר מאת ה׳. ירמיהו סבר שהמשבר הנוכחי נובע מהסתרת פנים, ולכן ביקש להתפלל לטובה, כדי שה׳ יחזיר את השגחתו וייטיב עם העם. בתגובה, ה׳ עוצר אותו ומבהיר כי אין מדובר בעזיבה למקרה, אלא בגזירה ישירה שבה ה׳ בעצמו מעניש את העם. במצב כזה של ענישה אקטיבית, תפילה לטובה, צומות או קורבנות לא יועילו, שכן הגזירה כבר נחתמה ונדרשת תשובה עמוקה הרבה יותר [מלבי"ם].