נביאי השקר, המבטיחים שלווה וביטחון לעם החוטא, נושאים באחריות כבדה לאסון הממשמש ובא. במקום להוכיח את העם ולהוביל אותו לחזרה בתשובה, הם מרדימים אותו באשליות שווא. משום כך, הפורענות שאותה הם מכחישים היא זו שתפגע בהם באופן ישיר.
חטאם של נביאים אלו הוא כפול [מלבי"ם]. ראשית, הם מתנבאים בשם ה׳ מבלי שנשלחו, מעשה של נבואת שקר שראוי כשלעצמו לעונש מוות. שנית, הם מטעים את העם באופן פעיל כשהם מכריזים כי חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת. בכך הם סותרים את דברי נביאי האמת, מונעים מן העם לשוב בתשובה ומחטיאים את ישראל [רד"ק, מלבי"ם].
בעקבות מעשיהם, העונש המוטל עליהם הוא בבחינת מידה כנגד מידה. ההכרזה לָכֵן כֹּה אָמַר ה' מגיעה כעונש ישיר על מעשיהם [ביאור שטיינזלץ], והואיל והם התנבאו בשקר על נושאים אלו [מצודת דוד], הם ייענשו באותן פורענויות ממש. לכן, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ – נביאי השקר יהיו הראשונים ללקות בחרב וברעב [רד"ק]. המילה יִתַּמּוּ משמעותה שהם יִכְלוּ ויושמדו כליל מן העולם [מצודת דוד, מצודת ציון], ואותם הנביאים הָהֵמָּה, כלומר הנביאים ההם [ביאור שטיינזלץ], ישלמו את המחיר על הטעיית העם.