מעשי פולחן חיצוניים מאבדים כל משמעות כאשר אינם מלווים בתיקון המעשים. ה׳ מבהיר כי כל עוד העם ממשיך לאחוז בדרכיו הרעות, הוא ידחה לחלוטין את ניסיונות ההתקרבות שלהם [מצודת דוד].
כאשר העם יצומו, כלומר יקיימו תענית, ה׳ לא ישמע אל תפילתם. אף שהמילה תפילה אינה מופיעה במפורש, הצום מוזכר משום שאין תענית ללא תפילה וזעקה [רד"ק]. באשר למשמעות המילה רנתם, קיימות מספר גישות: יש המפרשים זאת בפשטות כתפילה [מצודת ציון], או כזעקת שבר וצעקה [רד"ק], ויש שרואים בכך את נעימת התפילה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המדייקים כי ה"רינה" היא שלב השירות והתשבחות המקדים את התפילה עצמה, ומכאן שה׳ מסרב להקשיב אפילו להתחלת פנייתם אליו [מלבי"ם].
דחייה זו תקפה גם לגבי הקורבנות. וכי יעלו עֹלה ומנחה אינני רֹצם – ה׳ לא יתרצה לקבל את קורבנותיהם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במקום להיענות לפולחן שלהם, התגובה תהיה קשה ומוחלטת: כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם – ה׳ יביא עליהם כליה ואובדן באמצעות מלחמה, רעב ומגפות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].