קרה לכם פעם שהייתם צריכים עזרה דחופה, אבל הרגשתם שמי שאמור לעזור לכם פשוט לא שם לב אליכם? זה בדיוק מה שהרגיש הנביא ירמיהו. עם ישראל היה בצרה גדולה בגלל רעב כבד, והנביא זועק אל ה' מתוך עצב. מצד אחד, הוא יודע שה' הוא המקוה של עם ישראל. המילה הזו לא אומרת רק תקווה, אלא מתארת את המקור והכתובת שאליה אנחנו פונים. ה' הוא התקווה הקבועה שלנו, וגם כשהעם עושה טעויות ונענש, אנחנו תמיד מייחלים שהוא ירחם עלינו ויושיע אותנו.
אבל בגלל שהתפילות לא נענו מיד, הנביא שואל בכאב למה נדמה שה' מתנהג כמו גר או כמו אורח. גר הוא אדם זר שמגיע לארץ אחרת, ולכן לא ממש דואג למה שקורה בה. אורח הוא אדם שרק עוצר לישון לילה אחד במקום מסוים בדרך למקום אחר, ולכן לא משגיח על מה שקורה שם, כי הוא נמצא שם רק לרגע קצר. דרך הדוגמאות האלה של בני אדם, הנביא מתאר את ההרגשה הקשה של העם שכאילו ה' מתעניין בהם רק לפעמים ובאופן זמני, ולא משגיח עליהם בקביעות כמו תמיד.