ירמיהו, פרק י״ד, פסוק ג׳

הבצורת הקשה פוגעת גם במעמדות הגבוהים ביהודה, וְאַדִּרֵיהֶם, שהם השרים והעשירים, נאלצים לשלוח את צְעִירֵיהֶם, המשרתים, לחפש מים. השליחים יוצאים מחוץ לעיר ובָּאוּ עַל גֵּבִים, שהם בורות ונקיקים לאיסוף מי גשמים, אך מאחר שיבשו הם לֹא מָצְאוּ מַיִם. משום כך שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בין אם השליחים עצמם חזרו בידיים ריקות, ובין אם גוועו בצמא ורק כליהם הוחזרו. מתוך אכזבה הם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, בתחושת בושה פנימית וחיצונית על כישלונם, וְחָפוּ רֹאשָׁם בכיסוי המהווה אות אבל וצער על המצוקה או על מות השליחים.