ירמיהו, פרק י״ד, פסוק י׳

ה' מבהיר כי בני הָעָם הַזֶּה סירבו לבטוח בו, ובמקום זאת כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ ולהיות נעים ונדים, כאשר את רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ ולא מנעו מלהתרוצץ בחיפוש אחר עזרה צבאית מאימפריות, במרדף אחר עבודה זרה או בטלטלה רוחנית בין דרכים קלוקלות. משום כך וַיהֹוָה לֹא רָצָם, הוא אינו חפץ בהם, וכמידה כנגד מידה יגזור עליהם לנדוד בעל כורחם בגלות, נוסף על הפורענות המיידית והקשה הפוקדת אותם כעת ומונעת מהם לצאת לחפש מזון. כעת הגיע זמן החשבון, ועַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם שנעשה במזיד כדי שלא יישכח, וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם בענישה אקטיבית על חטאים שנעשו בשוגג, מתוך ההבנה שאם ה' מעניש על שגגה, בוודאי שיעניש בחומרה על מעשים שנעשו בזדון.