הנביא מתחנן לרחמים על אף חטאי העם ומבקש מה': אַל־תִּנְאַץ, כלומר אל תבזה ותזעם עלינו, לְמַעַן שִׁמְךָ הרחום וכדי שאומות העולם לא יפרשו את חורבננו כחולשה אלוהית. הוא מוסיף וקורא אַל־תְּנַבֵּל, אל תשפיל, את כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, בין אם הכוונה לבית המקדש ולירושלים ובין אם לעם ישראל עצמו ששמותיו חקוקים על הכיסא. לבסוף הוא מבקש זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ, ואל תבטל את הברית ההיסטורית שנכרתה עם האבות. אף על פי שהעם חטא, הברית היסודית שבה הבטיח ה' להיות לישראל לאלוהים עדיין קיימת, והתקווה היא שה' יפעל לפנים משורת הדין כדי לשמור על כבודו והבטחותיו.
ירמיהו, פרק י״ד, פסוק כ״א
אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.