קרה לכם פעם שהבטחתם הבטחה חשובה לחבר טוב, וגם כשקצת כעסתם אחד על השני, ידעתם בתוך הלב שתישארו חברים בדיוק בגלל אותה הבטחה? הנביא ירמיהו מתפלל אל ה׳ ומשתמש ברעיון דומה. למרות שעם ישראל לא התנהג כמו שצריך, ירמיהו מבקש מה׳ לרחם עליהם.
הוא פונה אל ה׳ ומבקש אַל־תִּנְאַץ, כלומר אל תכעס עלינו ואל תבזה אותנו. הוא מבקש שה׳ יעשה זאת לְמַעַן שִׁמְךָ, מכיוון שאחד משמותיו של ה׳ הוא "רחום", והנביא מבקש שה׳ יתנהג אלינו ברחמים. בנוסף, הוא מבקש זאת כדי שהעמים האחרים לא יראו את העם סובל ויחשבו בטעות שה׳ חלילה אינו יכול לעזור להם.
בהמשך התפילה הוא מוסיף ומבקש אַל־תְּנַבֵּל, שפירושו אל תשפיל, את כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ. הכיסא הזה הוא בעצם בית המקדש וירושלים, המקום המיוחד של ה׳, והנביא מבקש שהמקום הקדוש הזה לא ייעזב ויישאר ללא עזרה.
בסוף התפילה, ירמיהו מזכיר לה׳ את ההבטחה הישנה ומבקש זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. המילה תָּפֵר פירושה לבטל. ירמיהו מזכיר את הברית המיוחדת שה׳ כרת עם האבות שלנו, שבה הבטיח להיות לנו לאלוהים ואנחנו נהיה לו לעם. המסר של ירמיהו הוא פשוט ומרגש: גם אם העם טעה, ההסכם המיוחד בינינו עדיין קיים, ואנחנו מתפללים שה׳ לעולם לא יבטל אותו.