הכתוב עורך סיכום של מצב נחלות השבטים, כדי לנמק מדוע נותרו בדיוק שבעה חלקים לחלוקת הארץ. הפרשנים מסכימים כי החשבון מתבסס על ניכוי השבטים שכבר הוסדר עניינם: שבט לוי אינו מקבל נחלת אדמה, ושבטי גד, ראובן וחצי המנשה כבר קיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי מאת משה. כאשר מוסיפים לכך את שבטי יהודה ויוסף שכבר נחלו את חלקם קודם לכן, המסקנה היא שנותרו בדיוק שבעה שבטים הממתינים לנחלתם.
הכתוב מנמק כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, ומבאר כי כְהֻנַּת ה' נַחֲלָתוֹ. שירותו של השבט ועבודתו הם עצמם הנחלה שלו לדורות, הבאה במקום אחוזה קרקעית [ביאור שטיינזלץ]. משמעות הדבר היא שהתמורה הראויה להם חלף עבודתם היא קבלת מתנות הכהונה ואישי ה', ואלה מהווים את חלקם ופרנסתם [מצודת דוד, רד"ק].