גבולו הצפוני של שבט בנימין נמתח במסלול העובר ממזרח למערב, כשהוא סמוך לגבולם של בני יוסף [מלבי"ם].
תוואי הגבול מתחיל לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן, כלומר נקודת המוצא של קו הגבול הצפוני נמצאת במזרח, בנהר הירדן, ומשם הוא נמשך לכיוון מערב [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
משם וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן, כלומר הגבול מגיע לקצה העיר יריחו [ביאור שטיינזלץ] ומקיף אותה מצפון. כתוצאה מכך, העיר יריחו עצמה נכללת בתוך גבולות נחלת בנימין [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. עם זאת, השימוש במילה "כתף" רומז לכך שהאזור הפורה והדשן שהיה במזרח יריחו לא ניתן לשבט בנימין באותו הזמן [מלבי"ם].
הגבול ממשיך וְעָלָה בָהָר יָמָּה, כלומר ממשיך לעלות לכיוון מערב [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ההר המוזכר כאן מזוהה כהר בית אל, שנכלל אף הוא בנחלת בנימין [מצודת דוד, מלבי"ם].
בסופו של מקטע זה, וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן. המילה תֹּצְאֹתָיו מציינת את קצה הגבול וסיומו ברוחב זה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנקודה זו מסתיים הקו הישר של הגבול, והוא מתחיל להיכנס פנימה לכיוון דרום, כך שנחלת השבט הולכת וצרה [מצודת דוד, מלבי"ם]. אגב כך, המילה בפסוק נכתבת כ"והיה" אך נקראת "וְהָיוּ" [מנחת שי].
המילה מִדְבַּרָה פירושה למדבר של בית און [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. האות ב' במילה זו מנוקדת בפתח ולא בקמץ, משום שהיא משמשת כצורת סמיכות לבית און [רד"ק, מנחת שי]. מבחינה גיאוגרפית, הר בית אל שכן ממזרח למדבר זה [מלבי"ם].