רגע לפני הכניסה ההיסטורית לארץ ישראל, ניצבים בני ישראל מול נהר הירדן. המעבר אינו רק פעולה גיאוגרפית, אלא הפגנת כוח אלוהית שנועדה לנסוך בעם ביטחון לקראת כיבוש הארץ.
הביטוי אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ מעורר דיון בקרב המפרשים בשל המבנה התחבירי שלו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לארון הברית של ה׳, שהוא אדון כל הארץ [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. על פי גישה זו, אף שישנה ה"א הידיעה במילה "הברית", המקרא משתמש לעיתים במבנה לשוני כזה, ויש להבין את הפסוק כאילו נכתב "ארון אדון כל הארץ" או "ברית אדון כל הארץ". לעומת זאת, קיימת דעה כי הארון עצמו מכונה כאן בדרך השאלה "אדון כל הארץ", משום שכבוד ה׳ שוכן עליו, בדומה למקומות אחרים במקרא שבהם הארון נקרא ממש בשמו של ה׳ [רד"ק].
הבחירה בתואר "אדון כל הארץ" דווקא כאן אינה מקרית. התואר נועד להמחיש כי ה׳ שולט בטבע ויכול לשנותו כרצונו, כפי שיתרחש מיד כאשר מי הירדן, שדרכם הטבעית לזרום מטה בכוח רב, יעמדו כחומה [רד"ק, אברבנאל]. יתרה מכך, המסר לעם הוא שלא רק ארון פיזי עֹבֵר לִפְנֵיכֶם, אלא ה׳ בכבודו ובעצמו. ה׳ אינו מוגבל למקום מסוים או לארון עצמו, שכן כל הארץ כפופה לו והוא אינו כאדם או כמלאך [אלשיך].
להליכת הארון לפני המחנה ישנה משמעות כפולה, צבאית ורוחנית. בדומה לשר צבא ההולך בראש לוחמיו, ה׳ מקדים לעבור בירדן כדי להילחם עבור ישראל. המופת של בקיעת המים נועד להוכיח לעם כי כשם שהמים נסוגים מפני הארון, כך יפחדו וינוסו מפניו עמי כנען שניצבים מולם [אברבנאל].
מאחר שמחנה ישראל היה עצום בגודלו, רוב העם לא יכול היה לראות את רגע עצירת המים המדויק שיתרחש כאשר רגלי הכהנים נושאי הארון ייגעו בירדן. משום כך, נבחרו שנים עשר נציגים, איש אחד מכל שבט, כדי ללכת בסמוך לארון כנהוג במערכות צבאיות. תפקידם היה לחזות בנס מקרוב ולהעיד עליו בפני השאר, וכן לאתר ולהכין מראש את מקומות החניה לכל שבט ושבט מעבר לנהר [אלשיך, אברבנאל].