ההכנות לקראת חציית הירדן מגיעות לשלביהן הסופיים, וההנהגה עוברת משלב ההמתנה לפעולה. הצירוף מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים מתייחס לסיום פרק הזמן שנקבע מראש, כאשר יהושע הורה לעם להכין צידה לדרך לקראת הכניסה לארץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כדי להבין את לוח הזמנים המדויק של ימים אלו, יש לחזור לאחור אל פטירת משה רבנו, שהתרחשה בשבעה באדר. העם התאבל על משה במשך שלושים יום. מכיוון שרוח הקודש אינה שורה על אדם השרוי בעצבות ובאבל, ה' נגלה אל יהושע וציווה עליו לעבור את הירדן רק בשבעה בניסן, מיד עם תום ימי האבל. באותו היום הורה יהושע לעם להתכונן לחצייה שתתרחש בעוד שלושה ימים. במקביל, המרגלים ששלח יהושע עוד במהלך ימי האבל, שבו אליו למחרת, בשמונה בניסן [רד"ק].
באשר למועד המדויק אליו מכוונת המילה מִקְצֵה, קיימות גישות שונות. יש הסבורים כי הכוונה ליום העשירי בניסן, היום שבו חצו בפועל את הירדן, המהווה את סיומם של שלושת ימי ההכנה [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בתשיעי בניסן, בסופו של היום השלישי עצמו. ביום זה נסעו בני ישראל מהשיטים אל שפת הירדן, ואז עברו הַשֹּׁטְרִים – נושאי התפקידים שאחראים להעביר את פקודותיו של יהושע – בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה כדי להכין את העם לקראת הנס שיתרחש למחרת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
אגב חישוב מדוקדק של ימי האבל ומסע בני ישראל עד לכיבוש יריחו (שנפלה ביום השבת), ניתן להפריך את הדעה לפיה משה רבנו נפטר בשבת בשעת המנחה. ספירה לאחור של שרשרת האירועים עד ליום חציית הירדן מוכיחה כי פטירתו לא יכלה להתרחש בשבת [רד"ק].