רגע לפני חציית נהר הירדן והכניסה לארץ, מתרחש שינוי משמעותי בסדרי המסע של מחנה ישראל, הן במיקום ארון הברית והן בזהות נושאיו. ציווי זה ניתן ביום החצייה עצמו, בעשרה בחודש ניסן, למחרת היום שבו הורה יהושע לעם להתקדש לקראת הנסים הצפויים [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, רלב"ג].
יהושע פונה אל הכהנים במילה שְׂאוּ, וטמונה בכך הוראה חדשה: לאורך שנות הנדודים במדבר היו אלו הלוויים שנשאו את הארון, אך כעת התפקיד מועבר לידי הכהנים [רש"י, מלבי"ם, אלשיך]. הסיבה להחלפה זו נעוצה במהותו של הנס. בקיעת הירדן נעשית מתוך מידת החסד האלוהית ובזכותו של אברהם אבינו, המאופיין במידה זו. מכיוון שהכהנים מייצגים אף הם את מידת החסד, הם הראויים לשאת את הארון בעת הזו ולהמשיך את שפע החסד על העם [אלשיך, חומת אנך].
השינוי השני מתבטא בהוראה וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם. עד עתה, מסעו של ארון הברית היה בתוך המחנה, מאחורי שני הדגלים הראשונים. כעת הארון מועבר לקדמת המחנה כדי להוביל את העם כולו [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, אלשיך]. מאחורי שינוי המיקום עומדת מטרה חינוכית ורוחנית: יהושע הבחין כי העם הולך אחריו וחולק לו כבוד רב, בדומה להליכתם אחר עמוד הענן במדבר. כדי להבטיח שהכבוד יופנה אל ה' בלבד, הורה יהושע שהארון הוא שיוביל את המחנה. צעד זה נועד גם להדגיש בפני בני ישראל כי הנסים העצומים שיתרחשו אינם תלויים רק בזכותו של המנהיג, אלא מתחוללים בזכות העם עצמו, ולכן נדרשו להתקדש לקראתם [אלשיך].