מעבר ההנהגה מלווה בשינוי דרמטי באופן שבו בני ישראל מתנהלים במסעותיהם, כאשר ההכנות לחציית הירדן דורשות סדר חדש לחלוטין. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהציווי לעקוב אחר הארון נובע מהסתלקותם של ענני הכבוד. כל עוד משה היה בחיים, עמוד הענן ועמוד האש היו אלו שהלכו לפני המחנה, הורו את הדרך וקבעו את זמני החניה והנסיעה. כעת, עם מותו של משה והסתלקות העננים, העם זקוק למורה דרך חדש, ועל כן נאמר להם לא לחשוש, שכן הארון יחליף את הענן ויוביל אותם.
המוקד שאחריו נדרש העם לעקוב הוא אֲרוֹן בְּרִית ה', אשר נקרא כך משום שבתוכו מונחים לוחות הברית שניתנו לעם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הליכת הארון בראש המחנה מהווה שינוי משמעותי ממה שהיה נהוג במדבר. הפרשנים מסבירים כי עד עתה, במסעות הרגילים, הארון היה נוסע רק לאחר ששני הדגלים הראשונים כבר יצאו לדרך, ואילו במסע ייחודי זה הוא מקדים ונוסע ראשון לפני כולם [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
שינוי נוסף ובולט מתרחש בזהות נושאי הארון, כפי שמודגש במילים וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. בעוד שרש"י מסביר כי הכהנים מכונים כאן "לויים" פשוט משום שמוצאם מיוחס לשבט לוי, פרשנים אחרים מצביעים על חריגה מכוונת מהשגרה. בדרך כלל, תפקיד נשיאת הארון היה מוטל על הלויים, אך הפעם, הכהנים עצמם הם אלו שנושאים אותו. הסיבה לכך היא הרצון להגדיל את קדושת הארון לקראת הנס העצום שעתיד להתרחש בירדן [רד"ק, מלבי"ם].
לאור שני השינויים הללו, מגיעה ההוראה לעם: וְאַתֶּם תִּסְעוּ. המשמעות היא שהעם אינו יכול לנסוע כפי שהורגל עד כה. עליהם להמתין, ורק כאשר יראו בעיניהם את הארון נוסע בראש ואת הכהנים נושאים אותו, אז יעקרו ממקומם וילכו אחריו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ההליכה אחר הארון נושאת בחובה גם ביטוי של חיבה יתרה מאת ה', שכן בזכות הארון עתיד העם לחצות את מי הירדן ביבשה [חומת אנך]. מכיוון שהארון הפך למורה הדרך הרשמי, על העם לשמור על מרחק ראוי ממנו, כדי להבטיח שכל הקהל יוכל לראותו בבירור וללכת בעקבותיו [רלב"ג].