רגע חציית נהר הירדן מהווה נקודת מפנה דרמטית בכניסת בני ישראל לארץ המובטחת. זרימתו הטבעית של הנהר נעצרת באחת, ומפנה את מקומה למעבר יבש ובטוח, תוך התרחשותו של נס רב-ממדי המשנה את סדרי הטבע.
הפלא המרכזי מתבטא בפיצול מי הירדן: וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה, קָמוּ נֵד אֶחָד, כלומר המים שזרמו מצפון הפסיקו את ירידתם ובמקום זאת הצטברו ועלו כלפי מעלה כחומה זקופה [רד"ק, אלשיך]. במקביל, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ, שכן המים התחתונים המשיכו בדרכם הטבעית דרומה אל ים המלח עד שהתרוקנו לחלוטין [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. השימוש בשני הפעלים, תַּמּוּ (מלשון השלמה) ונִכְרָתוּ, בא להדגיש שלא רק שהזרימה פסקה, אלא שאפילו השלוליות והלחות שבבקיעי הקרקע התייבשו לגמרי, וכך נוצרה חרבה מוחלטת למעבר [אלשיך, מצודת ציון].
מיקום העצירה של המים לא היה סמוך למקום החצייה, אלא הַרְחֵק מְאֹד. הרחקה זו נועדה ליצור שטח רחב ידיים שיכיל את כל מחנה ישראל העצום בעת המעבר [אלשיך]. חומת המים האדירה נעצרה סמוך לאָדָם הָעִיר, עיר ששמה אדם, הממוקמת מִצַּד צָרְתָן, יישוב סמוך [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. כאן התרחש נס כפול: המים לא רק עצרו, אלא גם לא התפשטו לצדדים. לו היו המים נשפכים לרוחב, הם היו מציפים את העיר אדם, אך הנד נותר עומד במקומו מבלי להזיק לתושבי המקום [מלבי"ם].
במילה המתארת את העיר אדם ישנו הבדל בין הכתיב לקריאה, המילה נכתבת באדם אך נקראת מֵאָדָם. פער זה טומן בחובו משמעויות עמוקות. ברמה הפיזית, אלמלא קמו המים לנד, הם היו שוטפים ופוגעים "באדם", אך בזכות הנס הסכנה נותרה רחוקה "מאדם" [רד"ק]. ברמה הרוחנית, המילה הַרְחֵק מלמדת שהירדן, מתוך יראת ה', נסוג והרחיק את עצמו לאחור. הכתיב באדם מרמז כי מראה פלאי זה של הנהר הנסוג צריך לעורר חרדה והתעוררות רוחנית באדם הצופה בו. בנוסף, ישנו רמז לכך שנס בקיעת הירדן התרחש בזכותו של אברהם אבינו, המכונה "האדם הגדול" [חומת אנך, מנחת שי].
בסופו של דבר, וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ, בני ישראל חצו את הירדן ישירות מול יריחו, דרומית לעיר אדם, שכן זהו המקום שבו חפץ ה' שיתחילו את כיבוש הארץ [ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. לאורך כל החצייה, הכהנים נושאי הארון עמדו בביטחון בתוך הירדן היבש כדי לנסוך אומץ בעם, והמתינו בסבלנות עד שאחרון העוברים, כולל הנספחים הזרים שהתלוו לישראל, ישלים את מעברו בבטחה [אלשיך].