יהושע, פרק ג׳, פסוק ט״ז

נסו לדמיין שאתם עומדים מול נהר זורם, ופתאום, ממש ברגע אחד, המים מפסיקים לזרום והופכים לחומה גבוהה. זה בדיוק הנס המדהים שקרה לבני ישראל כשהם עמדו לחצות את נהר הירדן ולהיכנס לארץ ישראל. ברגע אחד, וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה, קָמוּ נֵד אֶחָד. כלומר, המים שזרמו מצפון הפסיקו לרדת, ובמקום זאת הם נערמו ועמדו כמו חומת ענק זקופה. באותו הזמן, המים שהיו בחלק התחתון של הנהר, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ, המשיכו לזרום דרומה אל ים המלח עד שהנהר התרוקן לחלוטין. המילים תַּמּוּ וכן נִכְרָתוּ מלמדות אותנו שזה לא היה רק נהר שהפסיק לזרום, אלא נס שלם שבו אפילו השלוליות והבוץ התייבשו לגמרי, והאדמה הפכה ליבשה ונוחה לחלוטין להליכה. חומת המים הזו לא נעצרה קרוב למקום שבו העם עמד, אלא הַרְחֵק מְאֹד. ה' עשה זאת כדי שייווצר שטח ענק ורחב, שבו כל מחנה ישראל הגדול יוכל לעבור יחד. המים נעצרו ליד עיר שנקראת אָדָם הָעִיר, שנמצאת מִצַּד צָרְתָן. קרה שם עוד נס מיוחד, המים לא נשפכו לצדדים ולא הציפו את העיר אדם, אלא נשארו עומדים במקומם מבלי לפגוע באיש. בזמן שחומת המים עמדה מרחוק, וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ. בני ישראל חצו את הירדן היבש ממש מול העיר יריחו, כי משם ה' רצה שהם יתחילו את הכניסה לארץ. לאורך כל החצייה, הכהנים שנשאו את ארון הברית עמדו בתוך הירדן היבש כדי לתת לעם ביטחון ואומץ, וחיכו בסבלנות עד שכל העם סיים לעבור בשלום.