רגע המעבר מן המדבר אל הארץ המובטחת דורש מהעם הכנה כפולה, מעשית ורוחנית. בעמדם מול נהר הירדן העולה על גדותיו, נקראים בני ישראל להכין את עצמם לקראת התערבות אלוהית יוצאת דופן שתאפשר את חציית הנהר. קריאה זו של יהושע מתרחשת ביום השלישי להכנות, מיד לאחר תום שלושים ימי האבל על מות משה [רש"י].
יהושע פונה אל העם ומצווה עליהם: הִתְקַדָּשׁוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא הזמנה והכנה. על העם להיות מוכנים לחצייה, להכין את כליהם ואת כל צורכיהם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לצד ההכנה המעשית, ישנה דרישה להכנה רוחנית של היטהרות מטומאה, שכן ההימצאות בקרבת פלאים אלוהיים מחייבת מצב של קדושה וטהרה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצורך בהיטהרות נבע גם ממצבם הנפשי של העם; בני ישראל חשו כי אינם ראויים שארון הברית יוביל אותם, שכן עדיין לא נטהרו לחלוטין מעוון חטא פעור בשיטים. לכן יהושע מעודד אותם להתקדש, כדי להוכיח להם שה' מחשיב אותם וראוי לעשות להם נסים [אלשיך].
יהושע מנמק את הציווי במילים כִּי מָחָר, כלומר ביום חציית הירדן [רש"י, רד"ק], יעשה ה' נִפְלָאוֹת. פלאים אלו הם בקיעת מי הירדן והעמדתם כנד מים אחד [רד"ק].
כאן עולה השאלה כיצד ידע יהושע מראש על הנס שעתיד להתרחש, עוד בטרם ה' אמר לו זאת במפורש. גישה אחת מסבירה כי יהושע הבין זאת מתוך המציאות הטבעית; מאחר שהצטווה לעבור את הירדן בתוך שלושה ימים, והנהר היה מלא ועלה על כל גדותיו, הוא הסיק שמעבר כזה לא ייתכן ללא נס פלאי [רד"ק]. גישה שונה תולה זאת בנוכחותו של ארון הברית. כאשר יהושע ראה שהכוהנים נושאים את הארון, הוא ידע שדבר זה גורר אחריו נסים גלויים, כפי שאכן קרה במספר מקרים היסטוריים [מלבי"ם].
ההבטחה היא שהנס יתרחש בְּקִרְבְּכֶם. הפרשנים נחלקו לגבי משמעות נוכחות הנס בתוך העם. יש הסבורים כי יהושע חשב שהנסים ייעשו בזכותם ובכוחם של בני ישראל, ולכן דרש מהם להתקדש כדי שיהיו ראויים לכך [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הנס לא נבע בהכרח מזכותם של ישראל, אלא ממידת הרחמים של ה'. כאשר נס נעשה במידת הרחמים, הוא מתבצע באופן גלוי ומפורסם לעיני כול, וכך זוכים בני ישראל לראות את הפלאות מתרחשות ממש בתוכם [חומת אנך].