לאחר הפגיעה האישית שחווה, שמשון יוצא בהצהרה המנתקת את קשריו עם הפלשתים ומכשירה את הקרקע לנקמה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי המילים נִקֵּיתִי הַפַּעַם מבטאות את תחושת הצדק של שמשון ואת ניקיונו מאשמה מוסרית לקראת הפעולה שהוא עתיד לבצע. מעתה, כל פגיעה בהם תיעשה בדין ואין לראות בה עוול.
מעבר להצדקה המוסרית, המילה נִקֵּיתִי מבטאת גם התנתקות מוחלטת; אם עד כה היה שמשון בקשר קרוב ומחייב עם הפלשתים בעקבות נישואיו, כעת הקשר ניתק לחלוטין, ומשום כך הוא מצהיר כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה, כלומר עומד לנקום בהם [ביאור שטיינזלץ].
ההצדקה לפגוע בעם הפלשתי כולו, ולא רק באבי האישה שחטא כלפיו ישירות, נובעת מכך שנישואי האישה לאדם אחר נעשו בפרהסיה, והחברה הפלשתית כולה שתקה ולא מחתה על המעשה הפסול [מלבי"ם].
באשר לאופן אמירת הדברים, יש מי שמדייק כי שמשון אינו עונה ישירות לאבי האישה, אלא אומר את הדברים בינו לבין עצמו. תגובה זו נובעת מכך שדברי ההתנצלות של האב נתפסו בעיניו כדברי הבל מוחלטים שאינם ראויים כלל להתייחסות או לתשובה [חומת אנך].