בחיפוש אחר כלי נשק זמין, מנוצלת עצם של בעל חיים כדי להנחית מכה קטלנית ורבת עוצמה. המונח לחי מתייחס לעצם מסוימת בראש [מצודת ציון], השייכת במקרה זה לנבלת חמור [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילה טריה מתארת עצם לחה. משמעות זו נשענת על הקשרים לשוניים שונים, כגון תיאור של פצע רטוב המפריש ליחה ("מכה טריה"), מקבילות בשפה הערבית, וכן שימוש במונחים דומים בלשון חז"ל לתיאור אדמה רוויה במים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
למצבה הלח של העצם הייתה חשיבות מעשית רבה. מכיוון שהייתה זו עצם טריה, צורתה נשמרה והייתה נוחה לאחיזה בכף היד. יתרון זה אפשר לו לשלוח את ידו, לאחוז בעצם בחוזקה, ולהשתמש בה כנשק שבאמצעותו הרג אלף פלשתים [ביאור שטיינזלץ].