שמשון מנצל את בהלתן של החיות כדי לזרוע הרס נרחב בחקלאות הפלשתית. לאחר שהצית את האש, וַיְשַׁלַּח - הוא שחרר את החיות לנפשן [מצודת דוד]. החיות, שהשתוללו בפחד ממצבן המוזר, ניסו לברוח מהלפידים הבוערים, ותוך כדי התרוצצותן הבעירו אש במקומות רבים [ביאור שטיינזלץ].
האש התפשטה וכילתה את כל שלבי הגידול החקלאי: היא שרפה את הקָמוֹת או הקָמָה, שהן שדות התבואה שעודנה מחוברת לקרקע ועומדת בשדה, וכן החריבה מִגָּדִישׁ - ערימות של תבואה שכבר נקצרה והונחה זו על גבי זו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
ההרס לא נעצר בתבואה, אלא הגיע וְעַד־כֶּרֶם זָיִת. לגבי ביטוי זה מציעים הפרשנים שתי הבנות: גישה אחת מסבירה שהאש כילתה הכל, גם כרמי ענבים וגם עצי זית. גישה שנייה מפרשת את הביטוי כמתאר מקום אחד, כלומר פרדס שבו עצי זית רבים נטועים יחד בצפיפות, בדומה לאופן שבו נוטעים כרם גפנים [רד"ק, מצודת ציון].