אביה של אשת שמשון מנסה להצטדק ולפייס את שמשון לאחר שמסר את אשתו לאדם אחר, ומציע לו פיצוי בדמות אחותה. דבריו משלבים תירוצים על העבר והבטחות לעתיד, בניסיון להמעיט מחומרת מעשהו.
בהסבירו את מניעיו, האב משתמש בלשון כפולה: אָמֹר אָמַרְתִּי. כפילות זו מלמדת כי האב לא פעל רק על דעת עצמו, אלא התייעץ עם אנשים חכמים. המסקנה המשותפת שלהם הייתה כִּי־שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ – ששמשון אכן צודק בכעסו עליה, משום שגילתה את סודו וחידתו לאחרים, ולכן הניחו שזעמו יישמר לנצח והוא לא ישוב אליה לעולם [מצודת דוד, חומת אנך]. מתוך הנחה זו, מסר האב את האישה לְמֵרֵעֶךָ, כלומר לאחד משושביניו של שמשון [ביאור שטיינזלץ]. כל ההסבר המפורט הזה נועד להקל על אשמתו של האב ולתרץ את מעשהו [חומת אנך].
כדי לפצות את שמשון הפגוע, האב מציע פתרון חלופי: קח את האחות הקטנה, שהרי היא טוֹבָה מִמֶּנָּה. פרשנים נחלקו במשמעות יתרונה של האחות הקטנה. יש המפרשים כי היא פשוט יפה ומוצלחת יותר מאחותה הגדולה [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הרואים בכך רמז לאופייה ולנאמנותה: האחות הגדולה נתנה את עיניה בגברים אחרים, ואילו הקטנה תהיה נאמנה ותיוחד לשמשון לבדו [מלבי"ם]. לכן הוא מציע שתהיה לו לאישה תַּחְתֶּיהָ, כלומר במקומה של הראשונה [מצודת ציון].
למרות ניסיונות הפיוס, המעשה הוביל לתגובה קשה. שמשון לא קיבל את התירוץ ונקם בפלשתים. אפילו הפלשתים עצמם הבינו בהמשך כי שמשון פעל מתוך הצדקה מלאה לנוכח העוול שגרם לו חותנו [רלב"ג].