שופטים, פרק ט״ו, פסוק ח׳

לאחר שפגע קודם לכן בכלכלת הפלשתים, עובר כעת שמשון לעימות חזיתי וקטלני, ומכה בהם לבדו מכה ניצחת תוך שימוש בכוחו יוצא הדופן [שטיינזלץ].

הביטוי שׁוֹק עַל יָרֵךְ מתאר את עוצמת המכה והיקפה. מבחינה אנטומית, השׁוֹק היא החלק האמצעי והתחתון של הרגל, ואילו היָרֵךְ היא החלק העליון [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה משמש כדימוי להשמדה טוטאלית של כלל כוחות האויב, הן חיל הרגלים והן הפרשים. הפרשנים מסבירים כי הלוחמים הרגליים נמשלו לשוק הנמוכה, ואילו רוכבי הסוסים הגבוהים נמשלו לירך [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. הסבר שונה מעט לדימוי זה מציע כי הרוכב על הסוס אינו נשען על ירכו, אלא דווקא על שוקו הנתונה בברזל האוכף [רש"י].

לעומת הפירוש המטפורי, יש המפרשים את הביטוי כתיאור פיזי של מנוסת האויב. על פי גישה זו, איש מהפלשתים לא העז לעמוד מול שמשון, וכולם נסו מפניו. כאשר הכה אותם במנוסתם, הם נפלו על פניהם כך שרגליהם התקפלו, והשוק שלהם התהפכה ונפלה על ירכם [רד"ק].

לאחר ההכאה הגדולה, מתואר כי שמשון ירד וישב בִּסְעִיף סלע עיטם. מילה זו מתארת נקיק, התפצלות או נקרה בסלע גדול [רש"י, שטיינזלץ]. המונח מושאל מעולם הצומח, ומתאר שן סלע שבולטת החוצה בדומה לענף של אילן [מצודת ציון]. ירידתו של שמשון להסתתר בנקרת הסלע נבעה מכך שכוחות רבים של פלשתים ארבו לו במקום [רלב"ג, אברבנאל].