לאחר ניצחונו, שמשון נושא אמירה מליצית המבוססת על משחק מילים מתוחכם. רוב הפרשנים מסכימים כי הביטוי חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם משמעותו יצירת ערימות רבות וצבירת צבורים של חללים. השימוש בשורש זה יוצר "לשון נופל על לשון" עם המילה חמור, בעל החיים שאת הלחי שלו לקח שמשון כדי להילחם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, השורש מופיע כאן במספר משקלים דקדוקיים שונים כדי לבטא את ריבוי הערימות [רד"ק].
לצד הפירוש המילולי של ערימות, יש המוסיפים רובד מטאפורי, ולפיו המילים חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם מרמזות לכך שהאויבים שנפלו כערימות שייכים לאומה הדומה לחמור [מלבי"ם].
בסיום דבריו, שמשון עובר מסגנון חידתי ומליצי לשפה ברורה. המילים הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ נועדו לפרש את חלקו הראשון של המשפט, ומבהירות כי משמעות עשיית הערימות היא למעשה הריגתם של אלף איש [מצודת דוד, מלבי"ם].