שופטים, פרק ט״ו, פסוק א׳

לאחר תקופת נתק ממושכת, שמשון שב אל אשתו מתוך כוונה להתפייס ולחדש את הקשר, אך נתקל בסירוב מצד חותנו, אירוע שמוביל להסלמה משמעותית מול הפלשתים.

הביטוי מִיָּמִים מציין כי חלף זמן רב, ויש המפרשים שמדובר בפרק זמן של מסוף השנה או לאחר כשנה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המפגש מתרחש דווקא בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, עיתוי שאינו מקרי; ה' כיוון את הדברים לעונה זו שבה התבואה עומדת בשלה בקמותיה, כדי להכשיר את הקרקע לשריפת השדות שתבוא בהמשך [מלבי"ם].

שמשון מגיע כדי לחדש את הקשר, כפי שעולה מהמילה וַיִּפְקֹד, המבטאת זכירה, השגחה וביקור [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הוא מגיע בִּגְדִי עִזִּים, אותו הוא מביא עמו כמתנת פיוס וכמנה עבורה. שמשון סבר כי היעדרותו הממושכת הספיקה כדי לבטא את הסתייגותו מהתנהגותה בעבר, וכעת הגיעה העת לשוב אליה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לכן הוא מבקש אָבֹאָה... הֶחָדְרָה, כלומר, להיכנס לחדרה הפרטי כדי לשהות במחיצתה ולשכב עמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].

אולם, תוכניתו משתבשת כאשר וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא. הפרשנים מסבירים כי האב מנע את כניסתו משום שבינתיים בתו כבר ניתנה לאיש אחר, למרעהו של שמשון [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. יש המבארים כי האב סירב לאפשר לשמשון להיכנס כדי שלא לחשוף את קלונה וזנותה של בתו. במקום זאת, הוא בחר לתלות את האשמה בעצמו, בטענה שסבר בתום לב ששמשון שונא אותה ולכן חיתן אותה עם חברו. כדי להוכיח שאין בלבו כוונה רעה ולפייס את שמשון, הציע לו האב לשאת תחתיה את אחותה הקטנה והיפה יותר [רלב"ג, אברבנאל].

דחייה זו לא רק שעוררה את זעמו של שמשון, אלא גם שירתה את מטרתו הנסתרת. שמשון, שחיפש תואנה להתעולל בפלשתים, ראה במעשה זה הצדקה מלאה לנקמה. הוא חש כי כעת הוא נקי מכל אשמה מוסרית, שכן הפלשתים הם אלו שהרעו לו תחילה, ובכך נסללה הדרך לפעולותיו העתידיות נגדם [רלב"ג, אברבנאל].