נקמת שמשון בפלשתים מתבצעת בדרך יצירתית ויוצאת דופן, תוך שימוש מחושב בטבעם של בעלי החיים ובסמליות מעמיקה. פעולתו אינה רק טקטית אלא נושאת מסר מוסרי והיסטורי כלפי אויביו.
הבחירה ללכוד דווקא שׁוּעָלִים מעוררת עניין בקרב הפרשנים, והם מציעים לה הסברים מעשיים ורעיוניים. מבחינה מעשית, יש הסבורים כי הכוונה היא לתנים, בני משפחתם של השועלים, אשר חיים בלהקות, עובדה המסבירה כיצד הצליח שמשון ללכוד כמות גדולה כל כך של שלוש מאות פרטים [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, לשועל ישנו טבע ייחודי למשוך ולחזור לאחוריו. כאשר שמשון קשר אותם זנב אל זנב, כל שועל משך לכיוון הנגדי, וכך הלפיד שביניהם נותר מתוח באוויר ולא נפל ארצה, כפי שהיה קורה לו היו רצים יחד קדימה והלפיד היה נשמט [רד"ק].
לצד ההסבר המעשי, בחירת השועלים נושאת משמעות סמלית. כשם שהשועל נוהג לחזור לאחוריו, כך ביקש שמשון להיפרע מן הפלשתים שחזרו בהם משבועתם העתיקה – שבועת אבימלך לאברהם [רד"ק, אברבנאל].
לאחר מכן, לקח שמשון לַפִּדִים, שהם למעשה עצים המיועדים להבערה, והם נקראים כך מראש על שם סופם, כאשר תאחז בהם האש [מצודת ציון]. המילה וַיֶּפֶן מציינת פעולה אקטיבית שבה שמשון הפנה את הזנבות זה אל זה, ולא שהוא עצמו פנה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הוא קשר את זנבה של כל חיה לזנב חברתה, ומיקם את הלפיד בַּתָּוֶךְ, כלומר בדיוק באמצע ביניהם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מעשה זה של הנחת אש בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ טומן בחובו גם רמז עמוק למניע של שמשון. קשירת הלפיד הבוער בין שני בעלי חיים מסמלת את האש והחורבן שנוצרים כאשר אדם מתערב בין שני רעים, ובפרט רומזת לחטא של לקיחת אשת איש מחיק בעלה, מעשה שהיה העילה לפרוץ הסכסוך כולו [מלבי"ם].