אנשי יהודה נאלצים להסגיר את גיבורם לידי האויב השולט מתוך פחד ולחץ, בעוד שמשון ניצב בפני הדילמה כיצד להימנע מעימות אלים עם אחיו. כאשר הם מצהירים לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, הם מסבירים כי הפלשתים גזרו עליהם לאסור אותו ולהביאו אליהם [מצודת דוד], שכן הם ייחדו אותו כמי שחייב מיתה על פי חוק המלכות הפלשתי [מלבי"ם]. אנשי יהודה חוששים מפני הפלשתים החונים עליהם ומרגישים כי אין להם ברירה אלא למלא את רצונם ולהסגיר את שמשון, מתוך תפיסה שאת נימוקיו הוא ייאלץ להשמיע בעצמו בפני בית המשפט הפלשתי [ביאור שטיינזלץ].
בתגובה לכך, שמשון מסכים למסור את עצמו לידיהם, אך מציב תנאי ברור: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם. הוא דורש שישבעו לו כי יסתפקו בכבילתו בלבד [מצודת דוד]. משמעות המילה תִּפְגְּעוּן בהקשר זה אינה פגיעה קלה, אלא מכת מוות [מצודת ציון]. הסיבה לבקשת השבועה נובעת מכך ששמשון, למרות יכולתו הפיזית לגבור על כל האנשים הללו, אינו רוצה לפגוע בבני עמו. הוא חושש שאם הם ינסו להרוג אותו בעצמם, הוא ייאלץ להתגונן מפניהם בעל כורחו, וכך יפגע באחיו [ביאור שטיינזלץ].