אנשי יהודה נענים לבקשתו של שמשון ומבטיחים לו כי לא יפגעו בו בעצמם, אלא רק יסגירו אותו. כאשר הם אומרים לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ, הם מבהירים שכוונתם היא אך ורק לקשור אותו כדי למסור אותו, אך הם לא יהרגו אותו בידיהם [רש"י].
לצורך המשימה הם משתמשים בעֲבֹתִים, שהם חבלים עבים השזורים משלושה חוטים כפולים [מצודת ציון]. הכתוב מדגיש שאלו חבלים חֲדָשִׁים, כלומר חבלים שטרם נעשה בהם שימוש ואינם בלים או שחוקים [ביאור שטיינזלץ], כדי להבטיח שיהיו חזקים מספיק.
לאחר שכפתו אותו בשני החבלים, נאמר וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע. פעולה זו מתארת את הוצאתו ממקום מחבואו במטרה להובילו ולהסגירו לידי הפלשתים הרבים שהמתינו לו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל המציין עלייה מדויק מבחינה טופוגרפית, שכן מקומם של אנשי יהודה היה גבוה יותר מסעיף סלע עיטם שבו הסתתר שמשון [רד"ק].