ממלכת אשור האדירה ניצבת בפני קריסתה הסופית, ומערכות השלטון והצבא שלה מתפרקות לחלוטין. בעת מצוקתו הגדולה של המלך, המערך הצבאי משתק, ההנהגה נעלמת, וההמונים נוטשים את המערכה ונותרים ללא הכוונה.
המילה נָמוּ מתפרשת על ידי רוב המפרשים כלשון שינה ותנומה, כאשר מבחינה דקדוקית היא נהגית בהטעמה בסוף המילה [מנחת שי]. רֹעֶיךָ הם השרים, היועצים ומנהיגי המלחמה. מנהיגים אלו משותקים וחסרי אונים מול האויב, וכאילו שקעו בתרדמה וזנחו את ניהול המערכה. לעומת זאת, גישה שונה מציג [אברבנאל], המפרש את המילה רֹעֶיךָ מלשון רעיונות ומחשבות. לדבריו, הפסוק מתאר כיצד מחשבותיו התמידיות של מלך אשור על כיבוש ושלל, שמעולם לא נתנו לו מנוח, שקטו לפתע ונרדמו.
בהמשך לכך, יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ מתאר את תגובתם של הגיבורים ואנשי הצבא החזקים. הגיבורים נותרים במקומם באוהליהם, שוקטים ואינם יוצאים להילחם מול האויב [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם]. [רד"ק] מוסיף רובד קודר יותר ומסביר כי שכינה זו משולה לשכינה בקבר; הגיבורים משולים למתים שאינם יכולים להועיל או להציל, או שפשוט אינם מסוגלים עוד לקום על רגליהם [רש"י].
לגבי המילה נָפֹשׁוּ, קיימת מחלוקת פרשנית סביב משמעותה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעותה "נפוצו", כלומר התפזרו או התרבו והתפשטו. [רש"י] מסביר זאת על רקע חילופי אותיות בנות אותו מוצא הגייה בפה, כך שהאות שי"ן מתחלפת באות צדי"ק. מנגד, פרשנים אחרים [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם] קושרים את המילה לשורש נ.פ.ש, במשמעות של מנוחה ונופש. לפי גישה זו, המון העם ואנשי הצבא פשוט חדלו מלהילחם ומצאו לעצמם מרגוע.
כתוצאה מכך שה"רועים" נרדמו, העם מפוזר עַל־הֶהָרִים וְאֵין מְקַבֵּץ. החיילים נפוצים לכל עבר כצאן ללא רועה, ואין מי שיאסוף אותם חזרה לשדה הקרב [רד"ק, מלבי"ם]. מלך אשור מגלה כי אינו יכול לסמוך על אנשיו, ובשעת המשבר, שריו וחייליו אוהבי המנוחה פשוט מתפזרים ונוטשים אותו לנפשו [ביאור שטיינזלץ].