הנביא חושף פן נוסף באופייה של העיר נינוה ובשיטות הפעולה שלה. לצד האכזריות והכוחנות, היא השתמשה גם בדרכי עורמה ופיתוי כדי להפיל ברשתה אומות אחרות. הפרשנים מסכימים כי הפסוק משתמש בדימוי של זונה יפהפייה המושכת אליה אנשים בעזרת קסמיה, כאשר הנמשל הוא התנהלותה המדינית והכלכלית של ממלכת אשור.
החורבן הבא על נינוה נובע מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה. דימוי זה מבטא את ריבוי הרעות שעשתה [רד"ק], ובייחוד את דרכי החנופה והמרמה שבהן נקטה כדי להטעות את סביבתה [רש"י, אבן עזרא]. אשור נהגה לפתות את מלכי הארצות להתחבר עמה בבריתות של שקר. לאחר שהאומות התפתו וגילו לה את סודותיהן, היא הייתה כובשת אותן וטובחת בהן מבלי להשאיר להן דרך מילוט [רש"י, מצודת דוד]. משיכת העמים אל העיר נבעה גם מרוב העושר והמסחר שבה, המשולים לאתנן של זונה [מלבי"ם].
העיר מתוארת כט֥וֹבַת חֵ֖ן ובַּעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים, המנצלת את כל האמצעים שברשותה כדי לצודד נפשות ולשלוט בהן. כך היא הַמֹּכֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ, כלומר סוחרת באומות ומשעבדת אותן אליה דרך פיתוייה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
לצד העמים הניצודים בזנות, העיר לוכדת גם וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ. ישנה הבחנה בין הגויים למשפחות: בעוד שהעמים הפשוטים נופלים ברשת הפיתוי הרגיל, המשפחות המיוחסות והחשובות שלא מתפתות בקלות, נלכדות באמצעות "כשפים". אלו הן תחבולות מתוחכמות ויוצאות דופן המסמות את עיניהן וגורמות גם להן להשתעבד אליה [מלבי"ם].