קולות המלחמה, מראה הנשק השלוף ורחובות העיר המתמלאים בהרוגים מצטיירים כאן בתמונה חיה ומזעזעת. אנשי החיל אינם צועדים במצעד ראווה, אלא מסתערים בכוח כדי להרוג ולהחריב [ביאור שטיינזלץ].
המילה פרש מתייחסת ללוחם הרגיל לרכוב על סוס [מצודת ציון, מלבי"ם]. לגבי הביטוי פרש מעלה, הדעות חלוקות: יש המסבירים כי הפרש מתרומם כלפי מעלה בעת קפיצת סוסו [מצודת דוד], אחרים מפרשים כי הלוחם מגביה את נשקו לקראת תקיפה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ויש המבארים זאת מבחינה טופוגרפית, כלומר הפרשים ניצבים במקומות הגבוהים בעיר שאליהם מרכבות אינן יכולות להגיע [מלבי"ם]. בידי הלוחמים מונפים להב חרב, שהוא ברזל החרב החשוף, וברק חנית, שהיא חנית מלוטשת המבריקה כעין אש או ברק [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מתקיפה זו נוצר רֹב חָלָל וכן כֹבֶד פָּגֶר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכפילות זו באה להדגיש את ריבוי ההרוגים, כאשר המילה "כבד" משמעותה כמות עצומה ורבה, והמילה "פגר" מציינת גוף מת [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פירוש ייחודי מציע כי המילה "כבד" נגזרת מלשון כיבוד וטאטוא, כלומר הפגרים נאספים ומטואטאים בחוצות העיר כמו ערימות אשפה [מלבי"ם].
המצב מחמיר עד כדי כך שאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה, כלומר אין סוף למספר גופות ההרוגים המושלכות בארץ [מצודת דוד]. המילה בפסוק כתובה כ"יכשלו" אך נקראת וְכָשְׁלוּ [מנחת שי, חומת אנך]. מרוב עומס הגופות ברחובות, לא נותר מקום פנוי ללכת, והעוברים והשבים, או אפילו החיילים התוקפים עצמם, נכשלים ומועדים על הגוויות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. פירוש אלטרנטיבי ורוחני יותר למילה גויה רואה בה רמז לגוף החי ולתאוותיו, ולפיו הכישלון נובע מחולשה ומחלות שהביאו על עצמם אנשי העיר עקב ריבוי חטאיהם וזנותם [מלבי"ם].
לגבי ההקשר ההיסטורי של התיאור כולו, קיימת מחלוקת עקרונית. רוב הפרשנים רואים בפסוק תיאור של חורבנה של העיר נינוה וההרוגים הרבים מקרב תושביה [אבן עזרא]. לעומת זאת, יש הסבורים כי הפסוק אינו מתאר את חורבן נינוה, אלא מהווה סקירה היסטורית של אכזריות מלך אשור בעת שכבש אומות אחרות. לפי גישה זו, בגלל אותו טבח חסר רחמים שביצעו האשורים בעמי האזור והותירו אחריהם אינספור גוויות, נגזר עליהם כעת להיענש ולהיחרב באותה מידה [אברבנאל].