מערך בריתות צבאי ומדיני אדיר אינו מהווה ערובה להישרדות, כפי שמוכח ממפלתה של העיר החזקה נוא אמון. הנביא ממחיש את הקואליציה העצומה שעמדה לצידה, כדי להראות שגם כוחות לאומיים אדירים אינם יכולים למנוע את החורבן הנגזר מלמעלה.
העיר נשענה על כּוּשׁ אשר שימשה לה כעָצְמָה, כלומר מקור של כוח וחוזק [רש"י, מצודת ציון], כאשר מבחינה דקדוקית האות עי"ן במילה זו מנוקדת בקמץ חטוף [רד"ק, מנחת שי]. כוש מזוהה פחות או יותר עם אתיופיה של ימינו, ובינה לבין מצרים שררו יחסי גומלין הדוקים של שלטון ותמיכה [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף לכוש, נהנתה העיר מתמיכתה של מִצְרַיִם שעוצמתה, שטחה וכמות אנשיה היו עצומים עד שאֵין קֵצֶה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
לצד המעצמות הללו, התייצבו גם פּוּט וְלוּבִים, שהן שמות של אומות וממלכות קרובות [מצודת ציון], כאשר פוט מזוהה אולי עם פונט [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ, קיימת מחלוקת למי פונה הנביא. גישה אחת גורסת כי הפנייה היא ישירות לנוא אמון, והנביא מזכיר לה כיצד אומות אלו הצטרפו לצבאה כדי להגן עליה מפני אויבים כדוגמת סנחריב [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי הנביא פונה כאן לעיר נינוה, ומזהיר אותה: אותם עמים בדיוק, פוט ולובים, אשר משמשים כעת כבעלי בריתך, היו בעבר גם בעלי בריתה של נוא אמון [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם]. המסר העולה מגישה זו הוא שכשם שכל העזרה הזו לא הועילה לנוא אמון והיא נפלה שדודה, כך בריתות אלו לא יועילו לנינוה [רד"ק, אבן עזרא]. בהקשר לגישה זו, מוסבר כי הנביאים רואים בחזונם אירועים מתקופות שונות, ולכן הנביא כורך יחד את חורבן נינוה עם חורבן מצרים, אף על פי שהם התרחשו בזמנים היסטוריים שונים [אברבנאל].