הכרזת מלחמה אלוהית מופנית כלפי העיר, ועונשה מוצג כהמשך ישיר לחטאיה. העיר, שנמשלה קודם לכן לזונה, עתידה לספוג עונש פומבי של השפלה וביזיון המקביל למעשיה.
במילים הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ מצהיר ה׳ כי הוא פונה להילחם בה חזיתית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פעולת ההשפלה מתוארת במילים וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ. השׁוּלַ֖יִךְ הם תחתית הבגד ושולי השמלה של האישה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהעיר נמשלה לזונה, עונשה הוא קלון הזונה: הפשטת בגדיה והגבהתם מלמטה כלפי מעלה ועל פניה [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].
פעולה זו גורמת לפגיעה כפולה; מצד אחד, שולי הבגד התחתונים, המטונפים בטיט ובעפר, מושלכים על פניה ומלכלכים אותה [מלבי"ם, אברבנאל]. מצד שני, הרמת הבגד חושפת את המַעְרֵ֔ךְ, כלומר את הערווה והמקור [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם ונוספים].
בעקבות כך, מגיע השלב הפומבי: וְהַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ. הקְלוֹנֵֽךְ והביזיון של העיר יוצגו לראווה לעיני כל העמים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ישנה הבחנה בין הצופים השונים במפלתה: הגויים, שבעבר התפתו לזנותה, יראו כעת את ערוותה, ואילו הממלכות, שהתפתו למעשי הכישוף שלה, יחזו בביזיונה המוחלט [מלבי"ם].
ברובד הסמוי וההיסטורי, משל זה מתאר את נפילת האימפריה האשורית. השוליים הבזויים והשפלים מסמלים את נבוכדנצר, שהיה שר נחות תחת מלך אשור. ה׳ עתיד להגביה את העבד השפל הזה על פני אדונו, ובכך למוטט את הממלכה, לחשוף את השקרים והחולשה של אשור, ולגרום לכל העמים להתרחק מנינוה מבלי להעניק לה נחמה [אברבנאל].