נבואה זו מופנית כלפי נינוה, בירת אשור, ומשרטטת את דמותה כאימפריה מושחתת, אכזרית ודורסנית שתרבותה מושתתת על כזב ואלימות. הנביא מוכיח את העיר על חטאיה המוסריים, לקראת חורבנה הסופי והמוחלט שמותיר אותה שוממה לנצח [מלבי"ם]. הנבואה פונה לעיר לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בלשון זכר, כפנייה המכוונת הן לעיר עצמה והן למלך אשור [אברבנאל].
המילה הוֹי מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כלשון של צער וקינה, במשמעות של "אוי" [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא], אך יש הרואים בה גם מילת קריאה והסבת תשומת לב [רד"ק, אבן עזרא]. נינוה מכונה עִיר דָּמִים, שכן היא עיר של פשע השופכת דם, רוצחת ומאבדת אומות אחרות בתמידות [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ].
העיר מתוארת ככֻּלָּהּ כַּחַשׁ, כלומר מלאה בשקר ורמאות. כחש זה בא לידי ביטוי במספר רבדים: במישור החברתי, התושבים משקרים זה לזה והעיר מלאה בעדי שקר [רד"ק, מצודת דוד]; במישור המדיני, נינוה נהגה להבטיח את עזרתה לאומות אחרות, אך שיקרה ובגדה בהן [אברבנאל]; ובמישור האמוני, מדובר בכפירה והכחשה של מציאות ה' [מלבי"ם].
לגבי הביטוי פֶּרֶק מְלֵאָה, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה פֶּרֶק מסמלת גזל הנלקח בכוח ובזרוע, תוך פריקת הרכוש מידי בעליו החוקיים [רש"י, רד"ק, אברבנאל, חומת אנך]. פירוש נוסף קושר את המילה לשבר והרס, ומצביע על כך שהעיר מלאה בהפרות חוק ובשבירת בני אדם [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ], או בתיאור ציורי של חיה טורפת המפרקת את עצמות קורבנותיה [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה פֶּרֶק במשמעות של צומת או פינת רחוב, כך שהעיר מלאה בשקרים בכל פינה ופינה [אבן עזרא]. גישה אחרת מחברת בין המילים ומסבירה כי תושבי העיר מכחישים ומשקרים לגבי הגזל והחמס שהם מבצעים [מלבי"ם].
הפסוק נחתם במילים לֹא יָמִישׁ טָרֶף. הפועל יָמִישׁ משמעותו יסור או יזוז [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי הטרף והגזל לעולם אינם סרים מתוך העיר, משום שתושביה טורפים, גוזלים ורוצחים בכל יום מחדש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. האכזריות אינה יודעת שובע; אף על פי שהעיר כבר מלאה עד אפס מקום בשלל וגזל, הם ממשיכים לטרוף קורבנות חדשים ללא הרף [מלבי"ם], ואיש מהם אינו מסיר את עצמו ממעגל השלל והרמאות [אבן עזרא].