יצא לכם פעם לשמוע על מקום שבו כולם מבטיחים הבטחות אבל תמיד מפרים אותן, ובנוסף גם לוקחים בכוח דברים שלא שייכים להם? הנביא נחום מדבר בדיוק על מקום כזה. הוא פונה אל נינוה, שהייתה עיר הבירה של ממלכת אשור הגדולה, ומוכיח אותה על ההתנהגות הרעה והמושחתת שלה רגע לפני שהיא נחרבת.
הנביא פותח במילה הוֹי, שהיא מילת צער, ממש כמו להגיד "אוי" על המצב הקשה של העיר. הוא קורא לנינוה עִיר דָּמִים, כי זו עיר של פשע שפוגעת באנשים ובעמים אחרים כל הזמן. הנביא ממשיך ומתאר שהעיר כֻּלָּהּ כַּחַשׁ, כלומר כולה מלאה בשקרים וברמאות. התושבים משקרים אחד לשני, והעיר מבטיחה לעזור לעמים אחרים אבל תמיד משקרת ובוגדת בהם.
בנוסף, העיר היא פֶּרֶק מְלֵאָה. המילה פֶּרֶק מתארת רכוש שנגזל ונלקח מאנשים בכוח. נינוה פשוט מלאה עד אפס מקום בדברים שהיא חטפה מאחרים. ולמרות שהיא כבר עמוסה בשלל, לֹא יָמִישׁ טָרֶף. הפועל יָמִישׁ פירושו יזוז או יסור. כלומר, מעגל הגזל לעולם לא עוזב את העיר. התושבים מתנהגים כמו חיה שלוקחת טרף, והם אף פעם לא שבעים ממה שיש להם, אלא ממשיכים לקחת עוד ועוד מאחרים בכל יום מחדש.