הנביא פונה אל נינוה, בירת אשור החזקה, ומערער את תחושת הביטחון המופרזת שלה באמצעות השוואה היסטורית לעיר אדירה אחרת שנפלה. ההשוואה משמשת כמעין נחמה אירונית וכאזהרה חריפה: כשם שאותה עיר מבוצרת חרבה, כך יקרה גם לנינוה.
הנביא שואל הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, כלומר, האם את טובה, מוצלחת ובטוחה יותר מהעיר המצרית נא אמון, שגם היא הייתה בירת אימפריה? באשר לזיהויה של עיר זו, הגישה המרכזית (רש"י, רד"ק ומצודות) מזהה אותה עם אלכסנדריה של מצרים. עם זאת, אברבנאל חולק על זיהוי זה מבחינה היסטורית, שכן אלכסנדריה הוקמה על ידי אלכסנדרוס מוקדון שנים רבות לאחר התקופה המתוארת, ולכן הוא סבור שמדובר בעיר מצרית גדולה אחרת.
לגבי משמעות המילה אָמוֹן, קיימות שתי גישות בקרב הפרשנים. לפי גישה אחת (רש"י ואברבנאל), המילה נגזרת מלשון אומנת, שכן עיר זו הייתה המקום שבו גידלו וחינכו את מלכי מצרים. לפי גישה שנייה (מצודות), המילה היא מלשון 'המון', ומעידה על היותה עיר מרובת אוכלוסין ורבת עם.
העיר מתוארת כהַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ. הייתה לה הגנה טבעית מושלמת, שכן היא ישבה על נהר הנילוס, שלוחותיו ותעלות מים שהקיפו אותה מכל עבר. רד"ק מוסיף כי המים אף זרמו מתחת לקרקע העיר, מה שנסך בתושביה תחושת ביטחון מוחלטת מפני מצור. מלבי"ם מצביע על ההקבלה הברורה: כשם שנינוה יושבת על נהר החידקל ובוטחת בו, כך נא אמון בטחה ביאוריה.
הביטחון של נא אמון מתעצם בתיאור אֲשֶׁר־חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ. הפרשנים מסבירים כי העיר שאבה את כוחה מהים, עד שלא נזקקה לחומות אבנים כלל. המילה חֵיל מתארת את החומה הנמוכה והחיצונית, בעוד חומה היא החומה הגבוהה והפנימית. הים שימש עבורה גם כחיל וגם כחומה. אבן עזרא ואברבנאל משערים כי מדובר בים סוף מצד אחד ובים הגדול מצד שני, שהקיפו והגנו עליה.
אך למרות גבורתה, עמה הרב וההגנה הטבעית הבלתי חדירה של המים והים, נא אמון נכבשה וחרבה על ידי מלך בבל. המסר של הנביא לנינוה חד וברור: אל תבטחי בעושרך ובחומות המים שלך, שכן גורלך לא יהיה טוב מגורלה.