יצא לכם פעם לבנות ארמון חול על שפת הים, לחפור סביבו תעלת מים עמוקה ולהיות בטוחים ששום דבר בעולם לא יוכל להרוס אותו? העיר נינוה הרגישה בדיוק ככה. היא הייתה עיר בירה חזקה שהרגישה בטוחה מאוד, אבל הנביא פונה אליה ומזכיר לה עיר אימפריה אחרת שחרבה, כדי להזהיר אותה.
הנביא שואל אותה הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, כלומר, האם את חושבת שאת מוצלחת ומוגנת יותר מהעיר המצרית הענקית נא אמון, שהייתה כל כך חשובה עד ששם גידלו וחינכו את מלכי מצרים? העיר הזו מתוארת כעיר הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ. הייתה לה הגנה טבעית מושלמת, כי היא ישבה על נהר הנילוס ותעלות מים הקיפו אותה מכל כיוון, ואפילו מתחת לאדמה, מה שנתן לתושבים שלה תחושת ביטחון מלאה שאף אחד לא יוכל להטיל עליהם מצור.
ההגנה שלה הייתה כל כך טובה, אֲשֶׁר־חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ. בדרך כלל, ערים בנו חומות אבן כדי להגן על עצמן, כאשר חֵיל היא החומה הנמוכה והחיצונית, והמילה חוֹמָתָהּ מתייחסת לחומה הגבוהה והפנימית. אבל נא אמון שאבה את הכוח שלה מהים, והמים הרבים שימשו לה גם כחומה חיצונית וגם כחומה פנימית, עד שהיא לא הייתה צריכה אבנים בכלל. ולמרות כל ההגנה המושלמת הזו, נא אמון נכבשה בסוף על ידי מלך בבל. המסר של הנביא לנינוה ברור מאוד: אל תבטחי בחומות המים שלך, כי אם עיר אדירה כזו נפלה, גם את יכולה ליפול.