עונשה של העיר מוצג דרך מטאפורה חריפה של השפלה וביזיון פומבי, הממשיכה את הדימוי של העיר לזונה שסרחה. הפרשנים מסבירים כי התיאור הפיזי של הלכלוך והכיעור מסמל את שברה המוחלט של העיר: האויב שיבוא עליה יזרע בה הרס, יחריב את יופייה, ויוביל את תושביה לשבי מתוך חרפה וביזיון עמוק, עד שתהפוך למאוסה בעיני כל העולם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
הביטוי וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים מבטא השלכה של דברים מאוסים ומלוכלכים. בעוד שחלק מהפרשנים מפרשים זאת כהשלכה של מילים ודברי גינוי שנועדו להשחית את יופייה [רד"ק], אחרים קושרים זאת ישירות לדימוי הזונה ומסבירים כי הכוונה היא להשלכת בגדים צואים שיכערו אותה [רש"י].
הפעולה של וְנִבַּלְתִּיךְ מוסברת כזיהום, כיעור והטלת דופי, ויש הקושרים מילה זו לשורש של המילה נבלה [מלבי"ם, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, המילים וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי מתארות את שיא ההשפלה. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה כְּרֹאִי היא טינוף, לכלוך עמוק, זבל או צואה. רובם המוחלט מוצאים לה מקבילה לשונית במילה מוראתו מתוך הציווי על הקרבת העוף בספר ויקרא, המציינת את מקום הפסולת. משמעות הפעולה היא הפיכת העיר לדבר מטונף, מכוער ודוחה לעיני כל מי שיתבונן בה [רד"ק].