הגעתו של אדם הפועל לטובת עם ישראל מעוררת התנגדות עזה ומיידית בקרב מנהיגי העמים השכנים. כאשר וַיִּשְׁמַע סנבלט וטוביה על בקשותיו של נחמיה מהמלך לאישור בנייתה מחדש של העיר ירושלים וחומותיה, הדבר עורר בהם תרעומת רבה [רש"י, מצודת דוד].
הכתוב מציג את שני המנהיגים הללו: סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי, שככל הנראה שימש כפחה השולט בשומרון, וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי, שהיה ככל הנראה פחה זוטר יותר בעמון. השימוש בתואר "עבד" כלפי טוביה נועד להביע כלפיו בוז [ביאור שטיינזלץ].
התגובה של מנהיגים אלו מתוארת במילים וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה, והפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שהבשורה הייתה רעה מאוד בעיניהם. הסיבה לכעסם על כך שבָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נובעת מהיותם צריהם ואויביהם המובהקים של שבטי יהודה ובנימין [רש"י, מצודת דוד].