נחמיה מצליח לעורר את יושבי ירושלים לפעולה ולרתום אותם למלאכת הבנייה, באמצעות הצגת הסיוע האלוהי והגיבוי השלטוני שקיבל. כאשר הוא מתאר להם אֶת יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה עָלַי, הוא מתכוון לעזרת ה' [ביאור שטיינזלץ], אשר נתן לו חן והצלחה רבה לפני המלך [רש"י, מצודת דוד]. לצד ההשגחה האלוהית, נחמיה מציג גם את דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לִי, כלומר הרשות המפורשת שניתנה לו לבנות את העיר. אף על פי שדברי המלך לא הוזכרו קודם לכן במפורש, מדובר בדברים טובים ודברי ניחומים שאמר לו [מצודת דוד].
בתגובה לדברים אלו, העם מכריז נָקוּם וּבָנִינוּ, כלומר נקום ונבנה [מצודת דוד], והכתוב מעיד עליהם כי וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה. הפרשנים מסבירים כי העם עודד וחיזק את עצמו לגשת למלאכה. אף על פי שנחמיה לא הביא עמו תקציב או אמצעים חומריים מספיקים כדי לפתור את כל מצוקות העיר, עצם הידיעה על התמיכה והרישיון מטעם השלטונות נסכה בהם כוח, וחיזקה את ידיהם וליבם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המילה לַטּוֹבָה מלמדת שכולם כיוונו את מעשיהם למטרה טובה וראויה אחת: בניין חומת העיר ומגדליה [רש"י, מצודת דוד].