נחמיה מציג בפני מלך פרס בקשה מעשית ומפורטת לקבלת חומרי גלם הנדרשים לשיקום ירושלים. פנייה זו משקפת תכנון אדריכלי וניהולי קפדני, אשר בסופו זוכה להיענות מלאה בזכות השגחת ה׳.
כדי להוציא את תוכניתו לפועל, נחמיה מבקש וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף. זוהי איגרת הרשאה רשמית נוספת הממוענת לפקיד הממונה על יערותיו של המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], וליתר דיוק על יערות הלבנון [מלבי"ם]. אסף מתואר כשֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס. באשר למהותו של פרדס זה, חלוקים המפרשים: בעוד שיש המסבירים כי מדובר בגן של עצי פרי [מצודת ציון], אחרים טוענים כי זהו יער המצמיח עצי סרק המיועדים לבנייה חשובה, אך בשל ערכו הוא נחשב ומוערך כפרדס פירות [ר' סעדיה גאון].
מטרת העצים היא לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת. הפועל לְקָרוֹת משמעו להניח קורות, לבנות תקרות ולצפות את המבנים [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המונח "הבירה" מתייחס למצודה [ביאור שטיינזלץ] או לבית המקדש עצמו [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי בשלב זה מבנה בית המקדש כבר עמד על תלו, אך שערי הר הבית, חומות החצר הסובבות אותו והאולם שלפני השער טרם נבנו, ולשם כך נדרשו העצים [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, מצודת דוד]. בנוסף, העצים נועדו וּלְחוֹמַת הָעִיר, כלומר לצורך בניין החומה עצמה [מצודת דוד] או לשם קירוי השערים שבה [רלב"ג].
יעד נוסף לעצים הוא וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו. רוב הפרשנים מסכימים כי נחמיה מבקש חומרי גלם לבניית בית מגורים שבו ישב ויפעל. עם זאת, מודגש כי נחמיה אינו קורא למבנה "ביתי", משום שהיה נהוג שהמלך בונה מעון רשמי עבור הפחה בכל מדינה, והבית נותר בבעלות המלוכה [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בכך התייחסות למבנה שלטוני רשמי של המלך הסמוך לבית המקדש ולחומת העיר [אבן עזרא].
הבקשה מסתיימת בהצלחה מוחלטת: וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי. המלך נעתר, מצווה להעניק לנחמיה את האיגרות ונותן לו את כל מבוקשו בעין יפה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נחמיה אינו זוקף את ההצלחה לכושר השכנוע שלו, אלא מכיר בכך שידו של ה׳ היא שהעניקה לו חן בעיני המלך והובילה אותו להצלחה [רש"י, מצודת דוד].