חשבתם פעם מה צריך לעשות כדי לבנות עיר שלמה מחדש? אי אפשר פשוט להתחיל, חייבים תוכנית מסודרת והמון חומרי בנייה. נחמיה מגיע אל מלך פרס עם תוכנית מדויקת מאוד לשיקום ירושלים, ומבקש ממנו וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף. זוהי בעצם בקשה למכתב רשמי מהמלך לאדם בשם אסף, שהוא שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס, הפקיד שאחראי על יערות העצים המיוחדים והיקרים של המלך.
נחמיה מסביר בדיוק למה הוא צריך את העצים. קודם כל, לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת. המילה לקָרוֹת פירושה לשים קורות עץ ולבנות תקרות. באותו זמן בית המקדש כבר היה בנוי, אבל השערים והחומות שסביב החצר שלו עדיין לא נבנו, ולשם כך היו חסרים עצים. בנוסף, העצים נועדו וּלְחוֹמַת הָעִיר, כדי לבנות מחדש את החומה הגדולה שמגנה על ירושלים. בקשתו האחרונה היא עצים וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו, כלומר לבניית בית מגורים שבו נחמיה בעצמו יוכל לגור ולנהל את העבודות מטעם המלך.
הבקשה המפורטת מצליחה מעל למצופה, ונחמיה מספר: וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי. המלך נותן לו בשמחה את כל מה שביקש. אבל נחמיה לא חושב שזה קרה רק בגלל שהוא חכם או יודע לשכנע. הוא מבין שמי שבאמת נתן לו חן בעיני המלך ועזר לו להצליח, זה ה׳ שהשגיח עליו לאורך כל הדרך.