לקראת המסע המורכב והמסוכן העומד בפניו, מבקש נחמיה מהמלך גיבוי שלטוני רשמי והגנה פיזית. הוא מבקש כי אִגְּרוֹת יִתְּנוּ־לִי, כלומר שסופרי המלך ינפיקו עבורו מכתבים רשמיים מדעתו של המלך ובחתימתו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. אגרות אלו נועדו לשמש כאישורי מעבר וכפקודה ישירה שאין לערער עליה [ביאור שטיינזלץ], והן מופנות אל הפַּחֲווֹת, שהם מושלי המחוזות והשלטונות המקומיים של אזור עבר הנהר הסמוך לארץ ישראל [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מטרת האגרות היא אֲשֶׁר יַעֲבִירּוּנִי. ברמה הבסיסית, הבקשה היא שהמושלים יאפשרו לו לעבור בשלום ויעניקו לו את העזרה הנדרשת בדרכו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, פרשנים רבים מדגישים כי נחמיה היה מודע היטב לסכנות האורבות בדרך, שכן באזור זה ישבו צרי יהודה ובנימין. לפיכך, משמעות הבקשה היא שהמושלים יעמידו לרשותו ליווי חמוש של אנשי צבא ופרשים, שישמרו עליו מפני כל אויב ואורב במהלך המסע [רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם]. ליווי זה נדרש לו עַד אֲשֶׁר־אָבוֹא אֶל־יְהוּדָה, כאשר הכוונה המדויקת היא הגעה בטוחה אל העיר ירושלים הנמצאת במדינת יהודה [רש"י].