מסעו החשאי של נחמיה בחסות החשיכה מגיע לנקודת הסיום, כשהוא משלים את הקפת חומות ירושלים ההרוסות ואומד את היקף השיקום הנדרש.
כאשר הוא מתאר וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל, הכוונה היא להליכתו במישור או בעמק הסמוך לחומה, באזור הדרומי של העיר [רלב"ג, מלבי"ם, מצודת ציון]. השימוש בפועל "עולה" נובע מכך שמול אותו נחל ניצב הר שהיה צורך לטפס לעברו [מצודת ציון].
בביאור הפעולה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת מפרשת את המילים כפשטן, ולפיה נחמיה והאנשים שהתלוו אליו ממש פרצו ושברו חלקים בחומה תוך כדי התקדמותם [רש"י]. לעומת זאת, רוב הפרשנים מסבירים כי המילה "שׂוֹבֵר" אינה מתארת שבירה פיזית אלא פעולה של התבוננות, מחשבה ותקווה. לפי גישה זו, נחמיה סייר לאורך החומה, בחן את הפרצות הגדולות וחישב את כובד המלאכה הצפויה למשקמים [רלב"ג, רס"ג]. ייתכן שאף ערך לעצמו רישומים או צייר במחשבתו את מצב החומות והשערים לקראת הבנייה מחדש [ביאור שטיינזלץ].
סיום הפסוק, וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב, מתאר את השלמת הסיבוב המלא סביב חומת העיר. נחמיה עשה את דרכו חזרה מדרום לצפון, עד שנכנס שוב אל תוך העיר דרך שער הגיא, הנקודה שבה התחיל את סיורו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. משם, לאחר שסיים את תצפית הלילה, שב בחזרה אל ביתו [מצודת דוד, מלבי"ם].