המעמד בחצר המלוכה מתנהל באווירה אינטימית ונוחה, במהלך סעודה פרטית ללא נוכחות זרים. מצב רוחו הטוב של המלך יוצר שעת כושר אידיאלית להצגת בקשה גורלית. במעמד זה יושבת לצד המלך וְהַשֵּׁגַל. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו מתארת את המלכה, אשתו החוקית של המלך. מבחינה לשונית, השם נגזר מהשורש ש.ג.ל, ומצביע על היותה האישה המיוחדת והמזומנת למשכבו של המלך [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת ציון]. עם זאת, יש המזהים דמות זו דווקא כאסתר המלכה, אמו של המלך דריוש. לפי גישה זו, אסתר נכחה במעמד והאיצה את הדיון מתוך אהבתה העזה לעמה ולמולדתה, ולמעשה הצטרפה לשאלותיו של המלך [מלבי"ם].
השיחה מתמקדת בפרטים הטכניים של המסע המתוכנן. המלך שואל עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וכן וּמָתַי תָּשׁוּב, כלומר הוא מבקש לדעת מתי יתחיל המסע, כמה זמן יארכו הדרך והשהות בירושלים, ומתי בכוונתו של נחמיה לחזור לתפקידו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מתוך סדר הדברים בפסוק עולה נקודה מעניינת לגבי תגובת המלך. הכתוב מציין קודם וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי ורק לאחר מכן וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן. מכאן נלמד כי המלך אישר את הבקשה ונתן לנחמיה רשות לצאת לדרך באופן מיידי, עוד בטרם הספיק נחמיה לחשב ולקבוע את הזמן המדויק. רק לאחר קבלת הרשות העקרונית, השיב נחמיה לשאלת המלך ונקב במועד חזרתו המתוכנן [מלבי"ם].