נחמיה, פרק ב׳, פסוק ו׳

חשבתם פעם איך מוצאים את הרגע המושלם לבקש בקשה ממש חשובה? נחמיה מוצא רגע כזה בדיוק. הוא נמצא בארמון, בזמן סעודה פרטית ונעימה, בלי אנשים זרים מסביב. המלך במצב רוח מצוין, ולצידו יושבת וְהַשֵּׁגַל, שזו המלכה, אשתו של המלך. המלך מקשיב לבקשה של נחמיה לנסוע לירושלים, ומתחיל לשאול אותו פרטים על המסע: עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וגם וּמָתַי תָּשׁוּב. כלומר, המלך רוצה לדעת מתי המסע יתחיל, כמה זמן הוא ייקח, ומתי נחמיה יחזור לתפקיד שלו בארמון. הדבר המעניין הוא מה קרה קודם. הכתוב מספר קודם ש-וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי, כלומר המלך מיד הסכים ונתן לנחמיה רשות לצאת לדרך. רק אחר כך כתוב וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן, שזה אומר שרק אחרי שהמלך כבר אישר את הבקשה מכל הלב, נחמיה חישב וענה לו מתי בדיוק הוא מתכנן לחזור.