יצא לכם פעם לבקש טובה ממש גדולה ממישהו חשוב? תארו לעצמכם את נחמיה עומד לפני מלך פרס הגדול וצריך להציג בפניו בקשה גורלית. נחמיה יודע שהוא חייב לדבר בזהירות ובחכמה, ולכן הוא מחלק את הפנייה שלו לשני חלקים לפני שהוא בכלל מבקש משהו. קודם כל הוא אומר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, כלומר הוא בודק אם המלך בכלל מסכים לרעיון שראוי לבנות מחדש את העיר החרבה. מיד אחר כך הוא מוסיף וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ, וכאן הוא שואל משהו אישי: האם אני אהוב ומקובל עליך מספיק כדי להיות השליח שיוציא את התוכנית הזו לפועל? רק אחרי ההקדמה המכובדת הזו, נחמיה אומר למלך אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי, ומבקש ממנו רשות רשמית לנסוע לארץ יהודה. המטרה של כל המסע הזה מסוכמת במילה אחת קטנה: וְאֶבְנֶנָּה, כדי להקים ולבנות את ירושלים מחדש.
נחמיה, פרק ב׳, פסוק ה׳
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם־יִיטַ֥ב עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל־יְהוּדָ֗ה אֶל־עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.