נחמיה פונה למלך פרס בזהירות ומציג את בקשתו בשני תנאים מקדימים המשלימים זה את זה. תחילה הוא אומר אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב, כלומר בודק אם המלך מסכים לעצם הרעיון שראוי לבנות את העיר החרבה. לאחר מכן הוא מוסיף וְאִם־יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ, כדי לוודא שהוא עצמו אהוב על המלך וראוי להיות השליח לביצוע התוכנית. מתוך התנאי האישי הוא מבקש אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי, שהיא בקשת רשות רשמית לנסוע למדינת יהודה. אישור השליחות יוביל לתוצאה הסופית שלשמה פנה למלך, וְאֶבְנֶנָּה, שמשמעותה הקמתה ובנייתה של ירושלים מחדש.
נחמיה, פרק ב׳, פסוק ה׳
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב וְאִם־יִיטַ֥ב עַבְדְּךָ֖ לְפָנֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר תִּשְׁלָחֵ֣נִי אֶל־יְהוּדָ֗ה אֶל־עִ֛יר קִבְר֥וֹת אֲבֹתַ֖י וְאֶבְנֶֽנָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.