לקראת מסעו המורכב והמסוכן, מבקש נחמיה מהמלך גיבוי שלטוני בדמות מכתבים רשמיים בחתימתו המהווים פקודה שאין לערער עליה, ומבקש כי אִגְּרוֹת יִתְּנוּ־לִי. אישורי מעבר אלו יופנו עַל־פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר, שהם מושלי המחוזות באזור הסמוך לארץ ישראל. מטרת הפקודה היא אֲשֶׁר יַעֲבִירּוּנִי, כלומר שהמושלים יאפשרו לו לעבור בשלום, ובשל הסכנה מצד אויבי יהודה אף יעמידו לרשותו ליווי צבאי חמוש שיגן עליו בדרכו. ליווי זה נדרש לו עַד אֲשֶׁר־אָבוֹא אֶל־יְהוּדָה, עד להגעתו הבטוחה לעיר ירושלים.
נחמיה, פרק ב׳, פסוק ז׳
וָאוֹמַר֮ לַמֶּ֒לֶךְ֒ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב אִגְּרוֹת֙ יִתְּנוּ־לִ֔י עַֽל־פַּחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר אֲשֶׁר֙ יַעֲבִיר֔וּנִי עַ֥ד אֲשֶׁר־אָב֖וֹא אֶל־יְהוּדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.